|
 
את רעיון היוגה צחוק פגשתי לראשונה בשנת 2005. הייתי אז בת 47. זו הייתה תקופה שבה נפרדתי מאבי ז"ל.
הפרידה הייתה קשה לי, חשתי עצבות רבה שהשפיעה עלי בחיי היום יום ובכלל.
כתבתי על אבי
באיזה רגע מסויים הרגשתי שעד כאן. חייבת לעשות שינוי בהרגשה שלי. חייבת להשלים עם מותו של אבי.
עבדתי אז בחברת הייטק בנתניה בתחום השיווק והתחושה הייתה שאני צריכה גם שם לעשות שינוי.
ואז.....באחד הימים גלשתי באינטרנט ונכנסתי לאתר הבריאות של אתר YNET .
המודעה הראשונה שקלטתי הייתה דרושים מנחי יוגה צחוק בארץ.
נורה של 500 וואט נדלקה בי.
"זה בדיוק מה שאני צריכה לעצמי" אמרתי לעצמי.
הרמתי טלפון וקבעתי להגיע למפגש היוגה צחוק הראשון בפארק רמת גן.
במפגש הראשון שהיה קצת שונה ולא ברור צחקתי המון, הרגשתי שאני חייבת להוציא את הצחוק שבתוכי.
אמרתי לעצמי "תזייפי צחוק, מה אכפת לך מה יגידו, לכי על זה.." וכך היה....
זייפתי וזייפתי והרגשתי איך שאני נוגעת בנשמה בזכות הצחוק....הרגשתי שמשהוא טוב עומד לקרות לי.
הרגשתי שמשהוא מתחיל להשתחרר ממני.
  
במדיטציית הצחוק, לאחר התרגילים שכבנו על שטיח וניסינו להרגע. אני לא הצלחתי.
יצא ממני צחוק בלתי נשלט כמי שאומר "אני רוצה לצאת החוצה, תני לי, אל תעצרי אותי"
ואז במדיטציה נרדמתי. ומוצאת עצמי חולמת שאני עומדת על במה גדולה ומסביב לבמה קהל רב,
המונים שמוחאים כף ומריעים לי ומבקשים הדרן.
הקצתי מהשינה, הסתכלתי סביבי ואמרתי לסובבים אותי "אני עומדת להיות אחת המנחות
המובילות בארץ ביוגה צחוק".......
וכך היה...למדתי את רעיון היוגה צחוק כאן בארץ, עזבתי את החברת הייטק שעבדתי בה והתחלתי
את דרכי החדשה והגשמת החלום.
במאי 2005 נסעתי לפלמה דה מה יורקה להשתלם בהכשרת מנחי יוגה צחוק חדשים כאן בארץ ושם
פגשתי את ד"ר מאדן קטאריה ממציא השיטה.
והחלום מתגשם....והנה אני חיה אותו ביום יום כאחת ממנחות היוגה צחוק המובילות בארץ והאושר כולו שלי...
אני זוכה כל פעם מחדש להעניק שמחה וצחוק לקהל הרחב והתגובות נהדרות....
כי איך אומר המשפט "ואהבת לרעך כמוך".....איך שתאהב את עצמך, תכבד את עצמך, תעניק לעצמך,
תרפא את עצמך כך תוכל להעניק לאחרים...וזה עובד.
אני מרגישה שאני חיה את ההוויה שלי, את האני שלי והשמיים הם הגבול. העיסוק כמנחת יוגה צחוק
שנעשה באהבה וניתן מאהבה, מעשיר אותי מאוד נפשית ונותן לי המון כוח לעמוד מול התמודדויות
של החיים..
ועל כך אני רוצה להודות אלוהים על המתנה הנהדרת שקיבלתי...יוגה צחוק
רצה הגורל ואימי חלתה במחלת הסרטן...תודה לאל כעת יצאה מהמחלה ושישאר כך....בימים שנסעתי איתה
לבית חולים תל השומר כדי לעבור את הטיפולים הכימותרפיים והבדיקות הצעתי למנהלת מרכז הסרטן בתל השומר
הגב' שרה בן עמי להעביר סדנאות צחוק למטופלים ובינהם אימי. ההיענות הייתה חיובית ומיידית וכך הכנסתי
את נושא היוגה צחוק בתל השומר ומידי שבועיים אני מגיעה לשתי מחלקות ומעבירה
מפגשי יוגה צחוק...והתגובות נהדרות.
על אימי שתיבדל לחיים ארוכים
כהוקרה על החדרת נושא היוגה צחוק כאן בארץ ובמיוחד בביית החולים תל-השומר
במרכז הסרטן קיבלתי באוקטובר 2006 את פרס "שגרירת הצחוק" מידי ד"ר מאדן קטריה מייסד השיטה ומנהל
את בית הספר הבינלאומי ליוגה צחוק. הכנס הבינלאומי התקיים בברלין בנוכחות מנחים מכל העולם.
הפרס ניתן על קידום נושא היוגה צחוק בישראל.
קבלת פרס שגרירת הצחוק בברלין 2006 בכנס מנחי יוגה צחוק הבינלאומי מידי מאדן קטריה והחוויות שבדרך
  
צוחקים במרכז הסרטן בתל השומר למרות הכל
וכל זה התחיל בשנת 1958 .נולדתי וגדלתי במושב ינוב שבשרון.להורים ממוצא טוניסאי.
בית מזרחי ושמרני מאוד אך אם אהבה גדולה למוסיקה וריקוד.
על כתפי אבי באחד מארועי השמחה במושב
כבר אז אהבתי מאוד לרקוד, לשיר, לצחוק ולהרגיש את החופש והשמחה....
אך מסיבות רבות לא יכולתי להגשים את מי שאני.
מגיל שלושים התחלתי במסע פנימי לעבר שלי ודרכו הבנתי את הסיבות לפחדים, לחרדות, לתסכולים
ולעכבות שלא נתנו לי להיות מי שאני...אך בתוכי ידעתי שחיי צריכים להיות אחרת.
במהלך השנים נולדו לי שתי בנות לידר וירדן....שאלוהים יגן עליהם מכל צרה ופגע אמן.
הן המראה שלי, הן הכוח שלי, הן האושר שלי...
חיפשתי עצמי גם בהגשמה האישית שלי....
את התיכון סיימתי במגמת הנהלת חשבונות...כי זה מה שחשבו הורי שמתאים לי. זה לא היה זה.
עסקתי בניהול ובארגון בתעשיה האוירית עד שמיציתי.
למדתי תדמיתנות ועיצוב אופנה וזה לא היה זה.
למדתי את תחום הנומרולוגיה והרגשתי נהדר...אך הלב אמר לי שזה תחום שאתעסק כשאהיה
בגיל שבעים שמונים.....
ואז בגיל שלושים התחלתי לכתוב....כתבתי שירים והלחנתי...ויש לי הרבה שירים במגירה והרגשתי
שאני רוצה לכתוב באחד העיתונים המקומיים..
ואכן במשך שמונה שנים הייתי עיתונאית במקומונים בשרון, דרך הכתיבה הוצאתי לאור הרבה תחושות
וזו הייתה דרך לגעת בעצמי דרך כתבות שכתבתי.
 
השיא בתקופת היותי עיתונאית המפגש עם יצחק רבין בלשכתו שבועיים לפני הרצח. זה היה בעת סיקור מתן צל"ש לאשתו של שבתאי מחפוד ז"ל
ממושב תנובות שנהרג כאשר רץ להציל חיילים בפיגוע בבית ליד. זכיתי להפרד ממנו בלי ידיעה כמובן, ולהעניק לו מתנה ציור של צייר טוניסאי עולה חדש.
למדתי שיווק ויחסי ציבור עם גדעון רייכר, נושא שאהבתי וכאן הרגשתי שאני מרחיבה את ידיעותי בתחום שאני מאוד אוהבת.
אך לא עשיתי עם זה כלום.
את תחום העיתונאות מיציתי בשנת 2000 ...וחזרתי לתחום השיוק והניהול.
שם הרגשתי את היכולות הגבוהות שלי והאמנתי שיום אחד אנהל ואשווק את העסק הפרטי שלי.
והנה היום שנת 2007....אני מנהלת את העסק הפרטי שלי , בדיוק כמו שאני יודעת הכי טוב לעשות...
וסוף סוף לעשות למען עצמי ובשבילי..והסיפוק גדול מאוד, והתחושה שהשמיים הם הגבול...
ואכן בתחום היוגה צחוק, פיתחתי דרך משלי להעביר את מסיבות היוגה צחוק שמשלבות בתוכן גם מוסיקה,
גם דרבוקות, גם סדנת צחוק, גם ריקודים סוחפים, גם שירה בצביור והכל באהבה ומאהבה...
זה בדיוק מה שאהבתי לעשות כשהייתי ילדה..
ואיזה כיף לעשות את מה שאוהבים וגם להתפרנס בכבוד רב מכך...
איך אומר השיר "עשיתי את זה בדרכי שלי..."
  
והאושר כולו שלי...
אני רואה עצמי עוד הרבה שנים קדימה..עם הרבה עשייה ברוכה, התפתחות אישית, כלכלית, משפחתית וזאת
עם הרבה אמונה פנימית, שמחה ואהבה.
א.מ.ן
|
