|
|
היא ירדה בדרכה אל חנות המכולת, לקנות גבינה וחלב וביצים.
באמצע הדרך היא חייכה אל זר ברחוב, שנראה לה עצוב.
נדמה שהחיוך גרם לו להרגיש יותר טוב.
הוא נזכר בטוב ליבו של חבר, בעבר, וכשהגיע אל ביתו הוא כתב לו מכתב מלא תודה.
החבר היה כה מרוצה ממכתב התודה,
עד שהשאיר טיפ שמן בסוף הארוחה שאכל במסעדה.
המלצרית, מופתעת ושמחה מגודלו של הטיפ,
נתנה חלק ממנו לקבצן שישב לקבץ נדבות ברחוב.
האיש ברחוב, עזוב ומלוכלך, היה כה מלא תודה –
במשך יומיים הוא לא אכל דבר, היה לו קר והוא הרגיש לבד.
אחרי שסיים את ארוחת הערב שלו,
שקנה בכספה של אותה מלצרית חביבה,
הוא הלך אל חדרו האפלולי והמלוכלך.
הוא לא ידע באותו הרגע,
שהוא עלול שלא לראות את יום המחר.
בדרכו לביתו, הוא אסף כלבלבון רועד ועזוב,
ולקח אותו לחדרו כדי שיוכל להתחמם.
הכלבלב היה אסיר תודה, להיות תחת קורת גג כשבחוץ יורד הגשם וקר.
אותו לילה, פרצה בחדר דליקה
ואיימה לשרוף את כל הבניין.
הכלב התעורר מן המהומה,
ונבח נביחות רמות מלאות אזהרה.
הוא נבח עד שהעיר את כל הבניין
ובכך הציל את כולם מכל פגע.
אחת מאותם תושבי הבניין
היתה אותה בחורה אלמונית,
שלקראת אדם זר היא שלחה מבטה
עם חיוך של חום, אהבה וסימפטיה,
שלא עלה לה דבר.
וכך העולם מסתובב ועובד
מה שתשלח - יחזור אליך בסוף הסיבוב
כי כולנו קשורים, והכל אחד,
ואם אתה מחפש אהבה,
כדאי שתהיה קודם כל,
אדם אוהב.
"חייך תמיד. תהיה בידך מתנת חיים להעניקה לאחרים.
לעתים, נמצאים אנשים במצוקה קשה, אך אין להם בפני מי להשיח את צרותיהם. אם תופיע כשחיוך נסוך על פניך, תעודד אותם, ותזרים בהם חיים חדשים." (הרבי נחמן)
"אם לא מחייכים אליך, היה נדיב ותן אתה חיוך. אין אדם הזקוק לחיוך יותר מהאדם שאינו מסוגל לחייך לאחר." (הדלאי למה)
|
